הטמפרמנט הכולרי הוא דחף, לא כעס

לא, והשאלה מגיעה מהמילה ולא מהטיפוס. כולרי נוקב בפעילות גבוהה שמכוונת למטרה יחד עם תגובה חזקה ואיטית לשקוע. זה מפיק נחישות, דחיפות ואורך נשימה באותה קלות שבה הוא מפיק תשובה חדה. לכל טמפרמנט יש עלויות; זה משלם אותן בפומבי, ולכן הוא נשפט הכי קשה.

נחוש, ישיר ומהיר, עם אנרגיה שמכוונת לתוצאות ולא למגע. ההובלה נלקחת בלי שביקשו, הדבר הפשוט נאמר מוקדם, והשהות בתוך ויכוח נמשכת שעות אחרי שהוא הפסיק. תחת לחץ הטיפוס הזה נעשה צר וממוקד יותר במקום להתפזר.

ארבע, וכל אחת היא המחיר של כוח: מהירות שנוחתת על אחרים כלחץ, כוח שמופעל על אנשים שנמצאים בדרך, מיקוד שמחזיק מטרה מעבר לנקודה שבה היא הפסיקה להיות נכונה, ודיבור ישיר שנקרא כזלזול. אף אחת מהן לא מתוקנת דרך בקשה להיות רגוע יותר.

שניהם נעים מהר, ולכן המהירות לא תפריד ביניהם. כדאי להסתכל על ההתאוששות. סנגוויני חוזר למצב רגיל תוך שעות וכמעט אף פעם לא מחזיק את החוט; כולרי שומר על המטרה, ממשיך לדחוף ויורד לאט. במודל ההבדל הזה הוא בציר היציבות ולא בציר הפעילות.

הליבה יציבה והביטוי לא. מה שכן יכול להשתנות הוא שתי הדקות הראשונות של התגובה, ושם קורה כמעט כל הנזק, וגם ההרגל לשאול לפני שדוחפים. מבחן נוסף אחרי שנה מראה איזה חלק באמת זז.